נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט קפ״ב

1 שהשליח בר חיובא והש"ך חולק ומסיק דהלכה כרב סמא דדוקא דומיא דחצר דבע"כ מותיב בה הוי שלד"ע כגון שלא ידע השליח שהוא גנוב אז חייב המשלח אבל בלא"ה פטור המשלח אף שהשליח אינו בר חיובא עוד הביא בשם הנ"י דע"י קטן שאין לו יד חייב המשלח דדמי לחצר דבע"כ מותיב בה ותמה עליו דהא אין שליחות לקטן דמתניתין מפורשת היא השולח את הבערה ביד חש"ו פטור ☜ וע"ב דהוא מחלוקת הראשונים ודעת הריטב"א דדוקא לענין קיום המעשה אין שליחות לקטן אבל בדבר שהמעשה כבר נעשה רק לחייב המשלח בעונש כגון דאמר לקטן אקפי לי גדול חייב המשלח אפילו על ידי קטן ובמקום שצריכים לקיום המעשה בעינן גדול דוקא ואפילו לד"ע המעשה קיים אבל בגניבה אף המעשה של קנין הגניבה לא נתקיים מצד המשלח דגוף קנין הגניבה הוא רק לענין לחייב המשלח באונסים וזהו מכלל העונש ואין שלד"ע כשהשליח הוא אי בעי עביד אי בעי לא עביד ובשולח את הבערה ביד חש"ו ג"כ חייב להריטב"א כשאמר להם בפירוש להזיק ודעת התוספת בב"מ דף י' דאין שליחות לקטן בכל גונא:

2 וכל מעשיו קיימין וע"י חש"ו ועכו"ם שאינן בתורת שליחות בטל השליחות ולא קנה המשלח אף שמסרה להמשלח והמשלח עשה משיכה לא קנה כיון שהמשיכה לא היה בפני המוכר ☜ וע"ב דבכ"מ במוכר שמכר החפץ לשליח אפילו עכו"ם וכתב להלוקח ע"י לך משוך וקני קנה הלוקח כשמשך וכן אם הלוקח שלח ע"י עכו"ם וחש"ו כסף להמוכר לקנות ע"י הכסף קנה המשלח כשקיבל המוכר המעות:

3 קח סחורה זו ☜ ע"ב דאפילו ציווה לו שיקנה במעות עצמו ואח"כ יחזור לו המעות מחוייב להחזיר לו ואפילו אמר לו סתם קנה סחורה ולא פירש לו איזה סך כמה שיקנה מחוייב להחזיר אם לא שקנה כל כך שבודאי לא אסיק אדעתיה כל כך ואפילו ביטל השליחות בפני עדים שלא בפניו לא מהני ואם השליח ביטל להשליחות בפני עדים קינה שיקנה ואמר לעצמי אני קונה יבואר בסי' קפ"ג:

4 נקנה המקח ע"ב דאפילו נתברר שהוא של המשלח ועבר על דבריו דאפ"ה המקח קיים דאמרו חז"ל דעת השליח שיהיה המקח קיים ולתקן את אשר עוות בכדי שלא יהיה כגזלן ואפילו אין לשליח לתקן העיוות מ"מ המקח קיים:

5 המקח בטל ע"ב דדוקא בהודיע אבל בלא הודיעו המקח קיים כשאין בו שיעור אונאה או אחר כדי שיראה השליח לתגר או לקרוביו ואין השליח יכול לומר אנוס הייתי במה שלא הראתיו לתגר מחמת שמסרתי תיכף החפץ להמשלח דהוי כאילו הוא בעצמו הקונה וכן אם השליח מסר להמשלח ושהה ביד המשלח כדי שיראה א"י לתבוע להשליח ואם הלוקח יכול לבטל המקח כשנתאנה השליח בכל שהוא כשהודיע שהוא שליח יבואר לקמן בסי' קפ"ה ועש"ך שם סי' קע"ה סק"ז דבעינן דוקא שידוע שם המשלח:

6 שעשאו שליח בין לתיקון זה דוקא בטעות אבל בעבר על דבריו דסעיף ב' לא מהני התנאי כיון דשם בפיו לעשות כך סמ"ע וט"ז:

7 ליתן כפי התנאי כתב הש"ך דמיירי כגון שהוא אחר זמנו או בדברים שאין בהם אונאה דאל"כ לא גרע מהוא עצמו דאפילו אמר ע"מ שאין בהם אונאה דלא מהני:

8 שהתנה עמו ודוקא בשליח בחנם אמרינן דמסתמא התנה השליח כדי שלא יתחייב אם יעוות מאחר שהוא בחנם אבל בשליח בשכר לא סמ"ע ועש"ך דבנתאנה הרבה אפילו בדברים שאין בהם אונאה אפ"ה המקח בטל דמסתמא אינו שופטני וע"ב דדבריו צריכים לעיון:

9 דינו כשאר כל אדם וה"ה אם הטעו את המוכר ש"ך ול"ד להא דלעיל סימן ק"ט בב"ד שמכרו והטעה הלוקח בכל שהוא דהמקח בטל דשם גם הלוקח עצמו סומך על הב"ד משא"כ השליח: סמ"ע:

10 הואיל וקנה במעותיו אבל אם קונה במעות עצמו אין חייב לתקן העיוות סמ"ע:

11 י"א דוקא שאין לשליח עש"ך וט"ז דהנך דיעות ל"פ דדיע' א' מיירי בלא הודיעו דאז המקח קיים להמשלח כשירצה ולכן הברירה ביד המשלח שאם מספיק עצמו באחריות השליח חייב השליח לקבל עליו האחריות ואם אינו מספיק עצמו באחריות השליח יחזיר לו מעותיו וי"א מיירי בהודיעו אז יכול השליח להחזיר לו מעותיו כתב הט"ז דכאן א"צ המשלח לברר שלא עשאו בין לתקן ובין לעוות דודאי לא שדי אינש זוזי בכדי ודלא כסמ"ע דנגד אחריות אמרינן חזקה לא שא"ז בכדי וע"ב דהשליח א"י לסלק רק במעות מזומן ולא בשומא כשהודיעו וכשאין לו מזומן יכול המשלח לכופו להשליח שיקבל עליו באחריות ואם השליח רוצה לקבל המקח נגד המוכר צריך המוכר להחזיר לו מעותיו ואם אין להמוכר מעות יכול לגבות ממנו הקרקע בגוביינא דב"ד ובאחריות המוכר רק שא"צ ליתן לו כל השדה באחריות רק כפי שיעור מעותיו ע"פ שומת ב"ד:

12 כשעת הזול. כי כשאין מתנה שיתן לו כשעת הזול צריך הנותן לקבל כשעת שהיה בשעת נתינת המעות אפילו הוזל וכשחוזר צריך לקבל מי שפרע ולכך צריך להתנות עמו שאם יוזל שיתן לו כשעה"ז ואם פסק ע"י שליח וטעה ולא התנה כו' סמ"ע:

13 לא השליח הטעם דהמשלח יאמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והשליח מה יעשה כשחוזר המשלח דאדעתא דהכי לא נתן המעות שישאר המקח לנפשו סמ"ע:

14 ואפילו לא הודיעו דדוקא כשעשה עם המוכר קנין גמור המקח קיום בלא הודיעו משא"כ במעות שאינו אלא לענין מי שפרע ואכזה שהוא אונס לא תקנוהו סמ"ע:

15 ומיהו הלוקח ע"ב דדוקא בכה"ג שכלל מכירות כל השדה בסך אחד והמוכר ידע והלוקח לא ידע וסבר שנתפש הקנין על כל הכור מש"ה יכול הלוקח לחזור בו ולומר במקח שלם אני רוצה כיון שלא ידע והמוכר א"י לחזור בו מהמקצת כיון שידע אבל כשהמוכר והלוקח יודעים שאין הקנין תופס רק במקצת כגון בסי' קצ"ב סי"ב במכר לו עשר שדות בעשר מדינות וכן בסי' ר"ג סעיף ב' באמר פרה וטלה בכור חיטין ששניהם יודעין שאין הקנין תופס אלא במקצת שניהם א"י לחזור וכן אם מכר שני דברים והיה פיסוק דמים על כל אחד בפ"ע דאחד לא הי' ברשותו שלא נתפס הקנין רק על הא' אף שלא ידע הלוקח א"י לומר הלוקח במקח שלם אני רוצה ואם כלל שני דברים בסך א' והם שני מינים כגון בסי' רט"ז סעיף ה' גבי קרקע ודקלים הוא מחלוקת הרמב"ם והרשב"ם שם דלהרמב"ם אם אינו משלים לו הדקלים יכול לומר במקח שלם אני רוצה כשלא ידע הלוקח ולהרשב"ם אף שאינו משלים לו במקח קיים בהקרקע כיון שהם שני מינים מש"ה אף שלא ידע הלוקח המקח קיים ובמין אחד וכל המכירה בכלל בסך א' כגון בסי' רל"ב סעיף א' לכ"ע הלוקח יכול לבטל ולימר במקח שלם אני רוצה כשלא ידע ודוקא כשהמוכר א"י להשלים לו אף שרוצה להשלים לו בדבר שאינו בעולם בשעת המכירה אז אין הלוקח יכול לבטל הקנין של המקצת שהיה בעולם וכן במכר לו עשר שדות ואחד לא היה ברשותו אף שהלוקח לא ידע שאינו ברשותו מ"מ אם לא עשה חזקה רק באחד בהן א"י לבטל המקח של המקצת כיון שידע שאין הקנין תופס אלא במקצת ובכותב נכסיו לבניו מהיום ולאחר מיתה שאין להאב רק פירות והוא מוכר כל השדה בחזקת שלו והלוקח לא ידע וכן בבעל בנכסי אשתו שאין לו רק פירות מחלוקת הרשב"א והנ"י דלהרשב"א אף המוכר יכול לבטל אף שידע כיון שלא מכר קרקע לפירות רק שמכר הגוף סתם והפירות יהיו ממילא שלו מכח מכירת הגוף וכיון שהפירות מכח הגוף קאתו וכשמכירת הגוף בטל ממילא גם מכירת הפירות בטל לכך אפי' המוכר יכול לבטל אפי' ידע ולהנ"י אין המוכר יכול לבטל כיון שידע רק הלוקח יכול לבטל והא דהמוכר אינו יכול לבטל בכל הנ"ל דוקא היכא דליכא גילוי דעת אבל היכא דיש גילוי דעת כגון בכור בשלשים בסי' ר' שדרך העולם לפסוק על הסאה וכשאמר כור גילה דעתו שצריך לדמי כל הכור לכך אף המוכר יכול לחזור בו ואפי' גבי כור בשלשים דגילה דעתו דעת הרשב"א שאם קיבל מקצת דמים כנגד המקצת שמשך הלוקח אז אין יכול לחזור בו וא"י לומר לדמי כולה הייתי צריך ואם מכר שדה ונמצאת מקצתה גזולה דעת הר"ן דהלוקח יכול לחזור בו מכל השדה כיון שא"י להשלים לו ודעת הרשב"א דהמקח קיים במקצת שאינה גזולה וע"ב דכשבר נשתמש העיקר כהרשב"א והטעם דהסכימו כל הפוסקים דכשנשתמש הלוקח בה ונמצאת גזולה אין הלוקח חוזר על המוכר מטעם ביטול מקח רק מטעם אחריות ולכך המקח קיים בהמקצת ואם לא נשתמש בה חייב מטעם ביטול מקח והעיקר כהר"ן דהלוקח יכול לבטל דהא א"א לו להשלים:

16 ה"ז מעביר ע"ד. דהרי יצטרך למכור עוד סאה שניה ונמצא שיתרבה עליו שטרות המכירה סמ"ע:

17 ומכרה לשנים דכיון דאמר לאחד קפיד שלא יהיה לו עסק עם הרבה בני אדם סמ"ע:

18 ולא פי' ר"ל שלא אמר לאחד אלא אמר סתם מכור סמ"ע או כשמכרם בב' שטרות הסמ"ע כ' דדברי ר"י שבתו' עיקר דאם מכרם בשני שטרות אפי' החתימה השליח מכרם בטל משום אפושי שטרי וע"ב דהעיקר דהרי"ף והרמב"ם סוברים דכשהזכיר המשלח כור והשליח שינה ומכר לתך אף במקום דליכא אפושי שטרי המקח בטל דקיי"ל כמ"ד קפידא וכל ששינה השליח מדברי במשלח אף בדבר שלא יקשה זה מזה המקח בטל ומטעם זה דכשהזכיר המשלח לאחד והשליח מכר לשנים ג"כ המקח בטל אבל לשאמר המשלח מכור שדה סתם ולא הזכיר שום דבר יכול למכור אפי' להרבה בני אדם ביחד אף במקום דאיכא אפושי שטרי דאפושי שטרי לאו ריעותא היא כלל:

19 נתבאר בטי"ד שם כתב המחבר דהפירות שאכל יוצאת בדיינים ובב"י שם כתב אף דהוי אבק ריבית יוצאה בדיינים משום מחילה בטעות והסמ"ע חולק וס"ל דאפי' מטעם מחילה בטעות אינו יוצאה בדיינים כיון דהוי זבינא דדוקא כשהתחלת הדבר נעשה בהלואה יוצאה מטעם מחילה בטעות משא"כ בזבינא לא שייך מחילה בטעות: